כתיבה מרפאת
סדנאות כתיבה
המסע שלי עם המילים
הכתיבה הצילה לי את החיים. וואלה לא הגזמתי. בנקודות השבר הכי גדולות של חיי, כל פעם מחדש היא הייתה שם, סופגת את כל הרסיסים של הקושי ואוספת אותם אליה בענווה, מחזירה בי מים זכים וצלולים. כל פעם שהסכמתי להתמסר אל מצולות הכתיבה חזרתי עם פנינים וידע שתמכו אותי והאירו לי את הדרך חזרה למה שהנשמה מבקשת לפעול בכאן ועכשיו.
המסע שלי עם המילים התחיל ממקום של קושי ומצוקה, אולי זה בדיוק מה שהופך אותן למקור עוצמה רב כל כך עבורי. בכיתה ג', כשכבר ממש עיצבן אותי שלא הבנתי את הקטע של לקרוא עד הסוף, כמו יש מאיין, ואין לי מושג עד היום להסביר איך, שיניתי טכניקה והתחלתי ללמוד לקרוא על ידי צילום של המילה במקום באופן המסורתי. תוך כמה ימים לימדתי את עצמי קרוא וכתוב, ומאז לא הפסקתי. רק שנים אחרי, באבחון הדידקטי, יספר לי המאבחן שאני דיסלקטית וזה נס שאני בכלל יודעת לקרוא ולכתוב (כמעט) בלי שגיאות. אך כבר אז ידעתי – כשמשהו בוער בנשמה, אין דבר שיכול לעצור אותנו.
בערך בגיל 9, בהשראת היומן של אנה פרנק, התחלתי לכתוב את היומן הראשון שלי. ריגשה אותי היכולת לתעד את עצמנו בכתיבה למען הדורות הבאים. וכך כתבתי שנים, כל פעם שהרגשות עלו על גדותיהם הייתי שופכת אותם על הדפים, מרוקנת את מיכלי הרגש עד לתחושת הקלה. כתבתי כדי להבין – מה אני מרגישה? מה אני חושבת? מי אני באמת? המצאתי סיפורים, נכנסתי לדמויות עומק, היו תקופות שהספרים והמחברות היו החברים הכי טובים שלי, הייתי חיה ונושמת את הכתיבה, חווה וכותבת, חווה כדי לכתוב, ומשתפת את מה שכתב הלב שלי ומהדהדת לעולם ברשתות את הפעימות האלו, עוד הרבה לפני עידן הפייסבוק, אי אז בימי הפורומים והבמה החדשה. תמיד איכשהו כתבתי, לפחות ברוב הזמן.
ואז הגיעה תקופה ארוכה של כתיבה אקדמית. למדתי את שני התארים שלי ובמקביל תירגלתי סטודנטים וגם ליוויתי בדרכי העצמאית תלמידים בסדנאות בבית הספר וגם סטודנטים בתהליכי כתיבה אקדמיים, הנחלתי את הטכניקות, את שפת האקדמיה, את המסגרת, את ההיגיון שיושב מול המבנה הסכמטי של מאמרים. כיוונתי אותם לכתוב את מה שיבקש לקרוא בודק העבודה כדי לקבל ציונים טובים, ועשיתי את זה היטב, אך היה משהו שתיסכל אותי..
זיהיתי שיש מרכיב אחד שבו הכתיבה האקדמית לא מכסה מספיק – הקול הייחודי באמת שלנו, הפרשנות הסובייקטיבית מהניסיון האמיתי שלנו, חוץ מהמחקר, גם אם זה "רק" מקרה בוחן (הלו, זה המחקר שלי נתתי ת'נשמה עליו!), וגם אם אני לא דוקטור (ויתרתי על העונג מבחירה) – יש לי מה לומר ודעתי חשובה. ויש מעט מדי מקום יש לקול הייחודי שלנו בכתיבה האקדמית, אחרי שעות של עבודה שמהללת עשרות חוקרים ובסוף מה? שלושה עמודים מתוך 80 שבהם אני מביאה את "עניות דעתי"? אז לא, דעתי רחוקה מלהיות ענייה היא ענפה ועשירה והיא כאן כדי לבטא קול ייחודי. וגם שלך, ושאף אחד לא יגיד לך אחרת!
יש רגעים ש...
נקודת המפנה האמיתית הזו התגלתה בפניי רק אחרי אבחון האוטיזם של בני הבכור. מצאתי את עצמי בעיר זרה וחדשה, בתי הצעירה צפה ברחמי, אני לא מכירה אף אחד סביבי, אין לי תמיכה, והתמודדתי עם מחשבות ורגשות שהתביישתי אפילו לומר בקול. והכתיבה הייתה שם, ללא שיפוטיות, פשוט העניקה מיכל להקיא לתוכו את כל המחשבות והקשיים, אאוטלט לסערה הפנימית שהתחוללה בתוכי. היא חסכה לי תועפות על טיפולים וזירזה את תהליכי ההחלמה שלי. לא רציתי להישאר בעמדת הקורבן – רציתי לראות איך אפשר, למרות ואולי אפילו בזכות האוטיזם, לייצר משמעות חדשה וטובה לחיים ועם הזמן הכל התגלה אליי דרך הכתיבה.
כתבתי את כל מה שפחדתי לומר, את כל מה שהתביישתי לומר, ומצאתי הקלה של ממש
ואחרי כל מה שידעתי והכרתי על כתיבה מצאתי את עצמי קוראת ספרי כמו דרך האמן וספרים של כתיבה וכוח הריפוי שלה, על הכתיבה ככלי לביטוי רגשי, על כתיבת ממואר ועוד… מצאתי עוד עולם, שנמצא בשכבות אחרות של מילים שלא ידעתי והכרתי. פתאום נהיה לזה שם – ריפוי עצמי דרך כתיבה. וכך הכתיבה עבורי היא הרבה מעבר למילים על דף – היא הדרך לספר את הסיפור מחדש, ולהפוך אותו לסיפור הצלחה בכתב שמתממש במציאות הפיזית.
הצלחתי להחלים כל מני חולאים שהגוף אותת, דיכאון שלאחר לידה (פעמיים) ועוד… פשוט הדבר הכי מרגש קרה, שבזמן כתיבה מעמיקה ועקבית הצלחתי להחזיר שני בלטי דיסק בצוואר, זה היה תהליך ריפוי שהוא נס גלוי שזכיתי לחוות בגוף ראשון וגם לספר [[[מאמר בלוג]]] הבנתי שיש כאן משהו עמוק יותר משאוכל להבין. פתחתי את קהילת "מסע הכתיבה שלי לריפוי", שלימים הפכה לקהילת "האלכימיה של הריפוי" ובה סיפרתי בפירוט על המסע המרתק והפתלתל שחוויתי.
מודל אוורור הרגשות
מתוך התהליך הזה נולד מודל אוורור הרגשות – כלי רב עוצמה שמאפשר לא רק לשפוך את הכאב על הדף, אלא להתמיר אותו. שימוש במודל הוא כמו מחולל שמאפשר לנו לייצר פרשנויות חדשות לסיפורים ישנים. והוא עובד כל פעם מחדש כמו קסם. עם המודל הזה הצלקות הישנות הופכות לפאר וגבורה. זו אלכימיה של ממש – של התמרת הכאבים הישנים לאותות ניצחון, לקחת את מה ששבר אותנו ולהפוך אותו למקור של כוח ועוצמה פנימית.
את המודל אני מעבירה בצורה של סדנאות
בסדנאות הכתיבה, המסע הוא תמיד שלך, ואני כאן ללוות ולהדריך אותך למצוא את התשובות שהכי יתמכו בך. אספתי את כל הדרכים הטובות ביותר לכוון אותך לשם.
בסדנאות אנחנו נלמד:
- איך לכתוב את הקול הפנימי הזה שמכוון אותנו לטובתנו.
- איך לתת למילים לזרום בחופשיות
- ואיך להשתמש בכתיבה ככלי לריפוי והתפתחות בטכניקות שילוו אותך לכל החיים.
יחד נגלה את הכוח של המילים לברוא מציאות חדשה, להאיר צדדים נסתרים בתוכנו, ולספר מחדש את הסיפור שלנו – הפעם מנקודת מבט של עוצמה, חמלה וצמיחה.
התחילו במסע שלכם עם המילים
אני מתרגשת כל פעם מחדש לראות בסדנאות איך עולמות שלמים מתגלים מתוך ההתמסרות אל המילים, אל זרם התודעה, איך הקול הפנימי יוצא החוצה ומגלה לנו סודות שכבר שכחנו ומבקשים שנרפא אותם.
הסדנאות מתאימות לכל מי שהתשוקה לכתוב, לספר, לשתף בוערת בהם, גם אם זו אש קטנה וגם אם זה היה מזמן – זה עדיין שם ומחכה שתסכימי להידלק מחדש – בין אם יש כבר ניסיון בכתיבה או שזו הפעם הראשונה. כי בסופו של דבר, כולנו מספרי סיפורים, וכל סיפור ראוי להישמע.
אם בא לך לכתוב את הקול הייחודי שלך פה תמצאי את כל הפרטים על הסדנאות הקרובות
מילים, עשנים וקסמים- סדנת כתיבה תהליכית להורות עצמי מיטיבה
סדנת כתיבה של 5 מפגשים במהלכן קול הכתיבה וכל הכתיבה יתאחדו ויתחברו לך. סדנה שבה את מתחברת למחברת ומחברת אותך אלייך באופן שיתמוך את הדרך שלך.